ירושלמי- כנגד ארבעה בנים דברה תורה

חלק "הבנים" של ההגדה שלפסח מובא גם בירושלמי (פסחים א ד), ויש כמה הבדלים בין ההגדה שלנו למקבילה בירושלמי.

השל"ה הק' אומר על כך שההגדה שלנו היא בבלית, וההבדלים בינה לבין הברייתא של רבי חייא בירושלמי נובעים מהבדלים יסודיים בין תורת א"י לתורת בבל. השל"ה מסביר מדוע בירושלמי במקום "תם" אומרים "טיפש", ומדוע בירושלמי התחלפו התשובות של החכם והתם.

(השוואת הנוסחים ודברי השל"ה בקובץ המצורף:) https://drive.google.com/file/d/1QepZrgaTwEFsMUhHMp9N9zcP8zrwn5xQ/view?usp=drive_link

נעסוק כאן בהבדל נוסף בין ההגדה הבבלית לירושלמית, בהתייחסות לבן הרשע, ששואל "מה העבודה הזאת לכם".

בהגדה של פסח אנו אומרים "ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל כפר בעקר, אף אתה הקהה את שיניו ואמור לו" וכו'. זאת אומרת שהוא לא מקבל על עצמו את מצות עבודת הפסח, והוא מוציא את עצמו מכלל השייכים למצוה. כיון שהוא מוציא את עצמו מהכלל וכופר במצוה זו, שהיא שורש ברית קודש שיש לנו עם בורא עולם, כמו ברית המילה, לכן הוא כופר בעיקר. בקיצור, הבעיה ברשע של ההגדה היא שהוא כופר בעיקר.

בירושלמי הנוסח הוא כך: "מכיון שהוציא את עצמו מן הכלל אף אתה אמור לו" וכו'.

בירושלמי לא מאשימים אותו בכפירה, אלא היציאה מהכלל מספיקה בשביל שנאמר לו: "אילו היה אותו האיש במצרים לא היה ראוי להגאל משם לעולם". הדגש הוא לא על כך שהוא אומר "העבודה הזאת לכם", אלא עצם ה"לכם" הוא שורש הבעיה.

הביאור הוא שבגלות עם ישראל מופיע כפרטים, ובא"י מתגלה ערכו של כלל ישראל. "גוי אחד – בארץ". לכן בירושלמי הבעיה של הרשע היא היציאה מהכלל.

זה מזכיר את דברי הרב קוק זצ"ל בנים רבים שהתרחקו מדרך אבותם: "הרבה מהם דבקים באומה בכללה ומתפארים בשם ישראל, אע"פ שאינם יודעים בעצמם מפני מה ולמה... (ולכן) על משמרתי אעמודה לקרב ולא לרחק" (אגרת שלב).

בגלות פחות מבינים את ערכו של כלל ישראל, ושורש הכל הוא הדביקות במצוות השם. לכן בהגדה הבבלית הבעיה ביציאה מן הכלל היא כי בכך הוא פורק מעליו עול תורה, באמרו "העבודה הזאת לכם", ולא לו.

יש הבדל דק נוסף בהתייחסות לבן הרשע. בהגדה הבבלית – "אף אתה הקהה את שיניו". משפט זה אינו מופיע בירושלמי. בירושלמי ההתייחסות אליו קצת יותר רכה. לא מרחיקים אותו יותר מידי, אלא אומרים לו את הדברים יותר בנעימות. סוף סוף גם הוא בן, ואנו רוצים שהוא יבין את העניין ויחזור למוטב.